מה זה באמת דאטה מצד אפס (ולמה החידון שלכם יושב עליו)
תקציר:
דאטה מצד אפס נמצא בכל מקום עכשיו, ולרוב משתמשים במונח בטעות במשמעות "דאטה שבבעלותנו". ההסבר הקצר הזה מציג את ההבדל האמיתי בין דאטה קנוי, נצפה ומוצהר, ולמה חידונים הם דרך השאלה ששמה את הלקוח במקום הראשון.
תמלול:
- דאטה מצד אפס. המונח נמצא בכל מקום עכשיו, ולרוב משתמשים בו במשמעות "דאטה שבבעלותנו". אבל זה לא מה שהוא אומר. הנה ההבדל האמיתי.
- דאטה מצד שלישי הוא דאטה שקניתם. תחשבו על רשימה של בעלי חיות מחמד אמידים בגילאי 30 עד 45, שברוקר הרכיב מאנשים שמעולם לא שמעו עליכם. שכרתם אותו, והוא נעלם.
- דאטה מצד ראשון הוא דאטה שצפיתם בו. היא הסתכלה על שלושה זוגות נעלי ריצה. היא בילתה ארבע דקות במדריך המידות. היא קנתה משהו לפני תשעה חודשים. כל פיסת מידע כאן בבעלותכם, אבל אתם מנחשים. אולי היא רצה, ואולי היא קונה לאח שלה.
- דאטה מצד אפס הוא מה שהיא מספרת לכם בכוונה. הוא לא נצפה, הוא נמסר מרצון. למשל: "יש לי עור רגיש." או "זו מתנה." או אפילו "אני קונה לכלב ששוקל פחות מ-10 קילו."
- זאת כל ההבחנה: מוסק לעומת מוצהר. וזה חשוב, כי אי אפשר לתת המלצה טובה על סמך ניחוש, לא משנה כמה מהניחוש הזה במקרה בבעלותכם.
- המלכוד הוא שדאטה מצד אפס קיים רק אם מישהו מבקש אותו. אף אחד לא מתעורר בבוקר עם רצון למלא את הטופס שלכם. אז השאלה צריכה לתת משהו בתמורה: המלצה טובה, דרך קצרה יותר, או מוצר אחד במקום 40.
- בגלל זה חידונים עובדים. לא בגלל שהם אוספים דאטה, אלא בגלל שהם הגרסה של לשאול ששמה את הלקוח במקום הראשון.
תיאור:
- דאטה מצד שלישי הוא דאטה שקניתם מברוקר, על אנשים שמעולם לא שמעו עליכם
- דאטה מצד ראשון הוא דאטה שצפיתם בו, כמו צפיות בדפים והזמנות קודמות, אבל זה עדיין ניחוש
- דאטה מצד אפס הוא מה שלקוחות מספרים לכם בכוונה: "יש לי עור רגיש", "זו מתנה"
- הוא קיים רק אם שואלים, ולשאול עובד רק כשהלקוח מקבל משהו בתמורה